מכירים את מלחמת הגבולות? אני כמובן מתכוון לזו עם הילדים. אתם מתעקשים על דבר אחד והם מתעקשים שבעתיים. איך מגיעים לעמק השווה? הנה מקרה בוחן קצר שחוויתי השבוע בטיפול בילד עם ויסות חושי שהתעקש ללבוש כל יום את אותו הבגד בדיוק.
רון, ילד חמוד בן 8, הגיע אליי לטיפול בעיקר בשל הקושי שלו בלבישת בגדים שונים. הוא מקובע על מספר מצומצם מאוד של סוגי בגדים אותם הוא מוכן ללבוש. לאחר שיחה מקיפה עם ההורים, התחלתי לעבוד עם רון על חשיפה הדרגתית לסוגי בגדים שונים. במהלך המפגשים ניכרה התקדמות. רון הסכים ללבוש יותר סוגי בגדים למשך זמן רב יותר, אך לאחר מספר מפגשים חל שינוי: אמו של רון, נכנסה אל חדר הטיפול "הילד לא מחליף בגדים כבר שבועיים! כל יום הוא לובש את אותם בגדים לבית הספר!".
לרוב הדברים הללו נפתרים מעצמם בזכות הסביבה הקרובה שלנו. כולנו יודעים מה יקרה אם נלבש מדי יום את אותו הבגד. בעולם המבוגרים זה כנראה ייעשה בצורה עדינה – סביר להניח שייקחו אותנו לשיחה בצד ויתכן שאף יעירו לנו על ריחות לא נעימים. גם אם זה לא יעשה כך, לרוב, הבגרות מאפשר לנו להתמודד עם ביקורת. בעולם הילדים, זה נעשה יותר בכנות ובגלוי. לעתים הם יגיבו באופן שלילי לאותו הילד הסרבן. ברוב המקרים זה יגרום לו להבין שמדובר בדבר לא חיובי והוא יחדל מאותה התנהגות מיוזמתו. במקרה של רון, אבל אף לא אמר מילה ולכן אי החלפת הבגדים לא עוררה אצלו תחושה לא נעימה. להפך, הוא חשב שזה מייחד אותו. אמא שלו לעומת זאת, לא ראתה את הדברים באותה הצורה. "אני לא יוצאת מפה עד שאנחנו פותרים את זה!" אמרה בנחרצות.
איפה עוברים הגבולות?
בתחילה הייתי המום. לא ידעתי מה לעשות עם דרישה כזו. מצד אחד אני לא נוטה להסכים לגבולות מהירים, חדים והחלטיים. אני חושב שצריך לבוא לקראת הילד ולחפש דרך אמצע. מצד שני, האם צודקת! יש בהחלט סכנה בריאותית באי החלפת בגדים במשך שבועיים. אז מה עשיתי? שיתפתי!
ישבתי עם רון והסברתי לו בגובה העיניים, שההורים שלו מחויבים לבריאות שלו ועל זה אין ויתורים. יחד עם זאת לגוון בסוגי בגדים, צבעים וכו' אלו מותרות, שעליהן הם יכולים לוותר. כלומר, אם זה מאוד קשה לו, הוא יוכל ללכת עם אותו סוג מכנסיים, אפילו באותו הצבע, אך יהיה עליו להחליף מכנס בכל שלושה ימים. רון בכה בהתחלה, אפילו קצת צעק, אבל בעזרת התיווך שלי, רון נרגע ואפילו, הבין וקיבל. הוא גם הציע שאם יגיע מיזמתו ויבקש להחליף מכנסיים בכל יום, יקבל צ'ופר. כמובן שהאם ואני הסכמנו באופן מיידי.
על מה בעצם עבדנו כאן?
אז מה קרה במהלך הטיפול שהוביל להצלחתו?
- על נושאי בריאות – לא נעשה ויתור והיה גבול חד וברור
- נעשה הסבר מכובד ובגובה העיניים לגבי הרציונל להצבת הגבול
- איפה שלא היה חיוני – ויתרנו על הגבול באהבה וכבוד רב לילד
בטיפול ההתנהגותי אנחנו עובדים על גמישות מחשבתית מצד אחד והצבת גבולות מצד שני, גם להורים וגם לילדים. אנחנו, כהורים, פעמים רבות מתעקשים על הגבולות ששמנו מבלי לבחון האם הגבול שהצבתנו הוא באמת הכרחי. גם אם הוא אכן כך, כמו במקרה של רון, אפשר לעבוד על פשרות ולייצר גמישות שתטיב לשני הצדדים, כמו במקרה של רון. מתקשים להציב גבולות או מרגישים שהם לא עובדים לכם ויוצרים מאבקים עם הילדים? בואו נדבר! מוזמנים ליצור קשר להתייעצות.