בקרב אנשי המקצוע הטיפוליים ולמען האמת, גם בקרב ההורים לילדים עם צרכים מיוחדים, ישנו דיון מתמשך, שלעיתים אף עובר לוויכוח סוער: האם התנהגות מסוימת שילד מפגין נובעת מקשיים "התנהגותיים" או מקשיים "רגשיים"? כמו הרבה דברים, גם כאן אין שחור לבן. אז איך יודעים האם לטפל בדרכים התנהגותיות או רגשיות? הנה מקרה שחוויתי עם מטופל שייתן את התשובה.
הסיפור של מיכאל
בשנה האחרונה טיפלתי בנער מקסים בן 15 שלצורך הסיפור נקרא לו מיכאל (שם בדוי כמובן). מיכאל מתפקד על הרצף האוטיסטי ונמצא בתפקוד גבוה. הוא מדבר בצורה רהוטה ויפה ו"מבין עניין". עם זאת, ההורים מתמודדים עם בעיות לא פשוטות: מיכאל לא מפסיק להציק לאחים שלו, צועק עליהם ועל ההורים ולעיתים זה הגיע לכדי אלימות קשה כלפיהם. לא אחת קרה שהשכנים המתגוררים בסמיכות הזמינו משטרה, שכן הם סברו שמשהו נורא מתרחש בבית.
כשפגשתי את ההורים, ליבי נקרע. קשה לשמוע מאב על כך שהוא צריך לעמוד ובגופו למנוע מבנו לפגוע ביתר ילדיו. קשה עוד יותר היה לשמוע את החוויה של האב, כאשר הוא נקרא לתחנת המשטרה בעקבות הצעקות, המצב לא נעים של להיות "חשוד", שכל חטאך הוא שאתה רוצה להיטיב עם בנך.
ה"משולש הקדוש" של הטיפול ההתנהגותי
אז מה עושים במקרה כזה, או יותר נכון, מה ההורים צריכים לעשות? במשך שנים הורים היו בבלבול נוראי: לדבריהם, הטיפול ההתנהגותי, החיזוקים והעונשים לא עובדים. הוא לא רצה לקבל מהם שום פרס. מצד שני, האם ניתן רק להבין ולהכיל? רק להגיב בצורה "רגשית" למצב שלו? שהרי בינתיים המשפחה נמצאת בסיכון אמיתי. התשובה שלי היא: אסור להזניח את שני האספקטים!
טיפול התנהגותי טוב, אינו מתעלם כלל מן האלמנטים הרגשיים. כפי שכתבתי בעבר במאמר אחר, טיפול התנהגותי מתמקד במשולש החשוב: נסיבות – התנהגות – תוצאה. כלומר, אם הילד מכה את אחיו, יהיה זה שגוי לעסוק אך ורק בתוצאות ההתנהגות, כלומר לתת איזושהי סנקציה. צריך גם להסתכל בנסיבות, בדברים שמתרחשים לפני האלימות ואכן, הסתכלות מעמיקה בנסיבות במקרה של מיכאל, מראה שיש לו קושי משמעותי בפרשנות של סיטואציות חברתיות. לדוגמה: הוא פירש כל צחוק בסביבתו כצחוק "עליו". כאן, מתחיל טיפול שניתן להגדירו גם כרגשי, לשוחח עמו על המצבים הגורמים לאלימות, לערוך סימולציות ומשחקי תפקידים ולוודא שאכן הוא ילמד בהדרגה לפרש את המציאות בצורה טובה יותר.
מה עושים עד שהטיפול יראה תוצאות?
אך האם בינתיים, עד שילמד, יש להניח לו לעשות ככל העולה על רוחו? האם יש רק להכיל אותו? הכלה בלבד במקרים כאלו, יכולה להיות מסוכנת, שכן אם התנהגות זו תימשך, מישהו עלול להיפגע. כאן מגיעה האומנות של הטיפול ההתנהגותי. צריך לעזור לו, למצוא את הגורמים המוטיבציונים עבורו, שיעזרו לו לבחור בהתנהגות הנכונה ואכן מצאנו: זמן איכות אחד על אחד בבית קפה עם אמו.
טיפול טוב בילדים עם צרכים מיוחדים שוזר בתוכו בכפיפה אחת את הרגשי וההתנהגותי יחד. לא ניתן להתעלם האחד מן השני. כתבתי על ההתנהגותי והרגשי, אך מה עם מה שביניהם? ביניהם נמצאות המשפחות עצמן. טיפול בילדים הרבה פעמים משפיע לטובה באופן דרמטי על איכות חיי המשפחה. זה בדיוק התפקיד של הטיפול ההתנהגותי: הקלה וסיוע במציאת פתרונות להתמודדות המאתגרות בגידול הילדים המדהימים האלו.