למה באמת צריך קשר בין אנשים?
זו שאלה, שאני מתחבט בה כבר תקופה, דרך העבודה עם גבר צעיר על הספקטרום בתפקוד גבוה. נקרא לו מאיר ברשותכם, שם בדוי כמובן .
אבין של מאיר התקשר אליי ושיתף בתסכול שהוא חש – כשבנו כמעט ואינו משוחח עם אנשים – לא עם החונך שלו, לא עם חברים , וקשה מכל – כמעט ולא עם בני משפחתו. קבענו שאפגש איתו ואראה האם אוכל לעזור.
הפגישות הראשונות לא זרמו, בלשון המעטה. הוא לא הרבה לדבר, קשה היה לי לזקק מידע. הרגשתי שאני צריך ממש להתחנן בשביל לקבל תשובה לשאלותיי. ומוזר – כי לכאורה זה היה בכדי לעזור לו? אז למה לעזעזאל אני צריך להתאמץ כל כך?
ואז הגיע המשחק. הוא הציע שנשחק רמיקוב. כמובן שזרמתי. עם תחילת המשחקים, משהו באווירה השתנה. פתאום לא היה צריך "למלא" את החלל בתקשורת לשם התקשורת. המשחק היה שם. ואז, בין תור לתור במשחק, הגנבתי שאלות. " מי נהנה לשחק איתך בעבודה? " " עם מי היית רוצה לשחק?" , "תגיד ,אכפת לך שאני אשים גם מוזיקה, אני ממש אוהב מוזיקה" וכך, בדרך אגב, התפתח לו עוד נושא לשיחה. המוזיקה. איזה מוזיקה אני שומע, איזה מוזיקה הוא שומע.
כל פעם התשובות היו קצרות. שתי מילים לא יותר , שביניהן אני מקבל מדי פעם נזיפה – "נו, שחק כבר" . או " לא רוצה לספר לך" . ואני , שהרגשתי כבר יותר נח איתו , הרגשתי שאני יכול לצחוק איתו על זה – " אוף , אתה לא נותן לי להתבטא , כל הזמן שקט שקט " אמרתי לו בחיוך.
חשבתי על כך עוד. למה אני ממשיך להציק לו בשיחה. הוא הרי באמת לא רוצה שיחה.
ואז, חזר המנתח התנהגות שבי לחשיבה. מוטיבציה. מוטיבציה. מוטיבציה.
אם לאדם אין מוטיבציה לשוחח, אם הוא לא מפיק הנאה מהשיחה – למה לו בכלל לשוחח?
ובאילו סיטואציות בחיי היום יום באמת יש צורך לתקשורת, שאולי שם תהיה לו המוטיבציה לשוחח?
שיחות עם מוכרים בחנות ? – הכל ניתן להזמין באינטרט
התנהלות נעימה עם אנשים ?- יש משרות רבות שאותן ניתן לעשות לבד בביתך, מבלי לתקשר באופן נעים עם אנשים.
שיחה פונקציונלית? להודיע שאתה מגיע או לא? – וואטסאפ, נכון . היום את הכל עושים בוואטסאפ.
שיקפתי לו את זה. דיברתי איתו על כך שיש טעם רב בדבריו, ואם הוא לא נהנה משיחה – אז הוא באמת לא צריך לשוחח.
"אבל", אמרתי לו," אתה גם גבר מבוגר". תחשוב עבורי על דברים שאותם עושים עבורך כיום – האם לנצח יוכלו לעשות אותם עבורך?
לקחו עוד מספר מפגשים למסר לחלחל.
ערכנו ביחד רשימה של הדברים שאחרים כיום עושים עבורו, ואינטרקציות שאחרים מנהלים עבורו. בנינו תוכנית עבודה. התחלנו משא ומתן בינינו, ולעיתים גם בשיתוף משפחתו, אילו תחומי אחריות הוא מוכן להעביר אליו. ואם לא מוכן – אז למה? מדוע זה נח עבורו לא לקחת אחראיות?
שלא יתקבל הרושם שהיו כאן פגישות טיפוליות עם שיחות ארוכות. המשחק המשיך תמיד לצד השיחה. אבל התקשורת בינינו הלכה והשתפרה -ובכל פעם ניסיתי לגעת באלמנטים אחרים מעולם ניהול השיחה – אינטונציה, שפת גוף , נושאי שיחה ועוד ובכל פעם , אם הצלחתי לזקק 5-10 דק' שיחה הייתי מאושר.
היה עוד הישג, משמעותי לא פחות. בד בבד להתפתחות השיחה , התרחבה גם המשחקיות. פתאום זה לא היה רק רמיקוב. הוא הסכים להצעותיי לגוון משחקים – התחלנו לשחק גם דמקה ושח. והחל גם להתפתח בינינו הדיון – מדוע לחכות רק למפגשים איתי? אם ימצא עוד שותפים למשחק – יוכל להינות מהמשחק לא רק למשך שעה בשבוע. הוא החל לשחק גם באינטרנט עם שחקנים מכל העולם, ודרך זה למדנו את שפת התקשורת הכתובה והדרכים להתנהלות נעימה ונכונה בעולם האינטרנט.
לא, אין לי כאן סוף מהסרטים על כיצד הפכתי אדם שאינו מדבר כלל לאיש שיחה מלא בחברים.
אבל כן יש לי תיאור של תהליך, של התקדמות, שבהחלט ניתן לקחת אותו איתנו ולזכור שאם לא מפחדים מן הדרך הארוכה, ניתן בהחלט להתקדם, גם בתחומים שחשבנו אותם לבלתי פתירים!
מעוניינים להתייעץ? לחצו כאן להשארת פרטים ונשוחח בהקדם.
מעוניינים להתייעץ? לחצו כאן להשארת פרטים ונשוחח בהקדם.