סיימתם את ארוחת הערב, ארגנתם את הילדים להליכה למקלחת וכבר בשלב זה הילד זורק לכם שגם הלילה, כמו יתר הלילות בתקופה האחרונה, הולך להיות קשה. "אמא, אני לא רוצה לישון לבד, תשנו לידי". זה מתחיל כמשפט יחיד אך כשמתקדמים לזמן השינה, הופך המשפט הזה לוויכוח קולני, שמסתיים לו עמוק לתוך הערב, הרבה מעבר לשעה שבה תכננתם שהילד ילך לישון. בדרך כלל הוויכוח מסתיים כשהילד ישן שינה עמוקה, אך במיטת ההורים. אז מה עושים?
רגע לפני הפתרונות, נקודות למחשבה
למה זה חשוב שהילדים יישנו בחדרם? ראשית, חשבו על העצמאות של הילד. מרגע היוולדו , הופך הילד לעצמאי יותר ויותר בכל רגע שעובר. כבר בשנה הראשונה מבין התינוק שהוא אישיות נפרדת מהוריו ותהליך זה הולך ומתעצם עם הגדילה. לקראת גיל שלוש הילד מאפשר לעצמו להתרחק מעט מהוריו בעת טיול משותף. שינה עצמאית היא חלק חשוב מתהליך זה. הילד לומד שהוא מסוגל להיפרד מהוריו ולהסתדר לבדו.
שנית, חישבו עליכם. זו אולי קלישאה, אבל להערכתי ילד מאושר מתחיל בהורים מאושרים. נוכחות מתמדת של הילד במיטת ההורים אינה מאפשרת כמעט כלל את האינטימיות הזוגית, השיחות והצחוקים שלפני השינה וגם כמובן יחסי המין. כשילדיכם איתכם במיטה, הזהות הזוגית שלכם הולכת ונמוגה עם כל לילה שעובר. אז עכשיו , אחרי שסיכמנו והסכמנו שחשוב שהילד יישן במיטה משלו בחדרו, איך עושים את זה? הנה 8 שלבים
אז איך גורמים לילדים ללכת לישון לבד?
זה מה שעליכם לעשות:
1. שגרה קבועה
קיומה של שגרה קבועה הכוללת ארוחה, מקלחת, סיפור ושינה יוצרת אצל הילד את תחושת הביטחון והוודאות בשלבים השונים. ככל שתקפידו על השגרה, הילדים יבינו טוב יותר שאין מקום למשא ומתן בנוגע לשינה ושאתם אנשים רציניים היודעים להוביל אותם בדרך שהם יודעים שטובה עבורם.
2. שיחה ותיווך
דברו עם ילדיכם. אתם לא המפקדים שלהם והם לא החיילים שלכם. הסבירו להם, על פי יכולתם להבין, מדוע חשוב לישון לבד. אמרו להם שאתם סומכים עליהם שיצליחו לעשות את זה. הסבירו לו את השלבים השונים של אחר הצהריים. הדגישו את האלמנטים הנעימים בכל שלב: " אתה זוכר מה בא אחרי המקלחת? נכון, איזה כיף, נקרא סיפור ביחד".
3. בחירה ושליטה של הילד
נכון, יש שגרה. נכון, יש שלבים קבועים המסתיימים בכך שהילדים ישנים במיטתם, אך בתוך כל אלו, יש אפשרויות רבות לתת לילדיכם בחירה: באילו צעצועים לשחק במקלחת? איזה ספר נקרא? מי יקריא להם את הסיפור, אבא או אמא? ככל שתאפשרו בחירה במקומות הנכונים, ילדיכם יקבלו את התחושה שהוא יכול לשלוט על חייו בחלקים רבים , ושאין כאן מאבק או התעקשות "דווקא" מבחינתכם , וכך סביר יותר שתהיה הסכמה שלו להירדם לבדו.
4. הילדים מרגישים שאינם יודעים להירדם לבד? למדו אותם!
כאמור, תחושת השליטה של הילדים מאוד חשובה לכל תהליך ההרדמות. ברגע שהילדים ירגישו שהם יודעים כיצד ללכת לישון, הם יעשו את זה בקלות. מניסיוני, ניתן ללמד ילדים כבר מגיל שש טכניקות שונות להרגעה עצמי כמו נשימות והרפיות שונות. לילדים צעירים יותר ניתן לחפש עבורם חפץ מיוחד ש"עוזר להם לישון". ברגע שהילדים יאמינו בכך, הם יירדמו!
5. הסתיים הסיפור? הסתיימו החיבוקים? צאו מהחדר!
כאשר הסתיים השלב האחרון, שאני ממליץ שיהיה בחיבוק ובנשיקת לילה טוב ואולי בתזכורת מה עושים אם קשה, תצאו מהחדר. אני יודע שהילדים יקראו לכם, פעם אחרונה, פעם אחרונה אחרונה, אבל יציאה מן החדר משדרת לילדים שהסתיים היום, אני סומכים עליכם ויודעים שיהיה להם לילה טוב עם שינה טובה.
הילדים בכל זאת בחרדה? יש מה לעשות!
חשוב לזכור שלחץ וחרדה, מבחינה פיזיולוגית, מעוררים את הגוף ומקטינים את היכולת להירגע. על כן, אם ילדיכם קוראים לכם שוב ושוב, ואתם מזהים שישנה חרדה אמיתית, אתם בהחלט יכולים להישאר לידו. אך ללא דיבורים. אם הוא מנסה ליזום שיחה, ניתן להשתמש במשפטים כמו: נדבר מחר, עכשיו לאט לאט נרדמים.
מה לגבי חיזוקם ופרסים?
כולנו, גדולים כקטנים, מונעים ממוטיבציה. מי מאיתנו היה עושה דבר מה אם לא היה זוכה בעקבותיו להכרה כלשהי? (לא חייבת להיות חומרית, גם תשומת לב נחשבת). לכן, ניתן להשתמש בחיזוקים, אך אני ממליץ להשתמש בעיקר בתשומת לב כחיזוק: "אני כל כך רוצה להתקשר מחר לסבתא ולספר לה שישנת לבד". במרבית המקרים חיזוק מעין זה יספיק!
מתפנקים? דעו מתי לעצור
כולנו בני אדם ולא רובוטים. אנחנו מעגלים פינות, מוותרים לפעמים וזה בסדר ואנושי, אך אני ממליץ בחום לשים לב שהוויתור אינו הופך לדבר שבשגרה. אם אתם מרגישים שוויתרתם על הכללים יותר מדי פעמים, שבו עם עצמכם וקבלו החלטה שחוזרים לשגרה!
שיהיה לכולנו לילה טוב ושינה מתוקה!