למה באמת צריך קשר בין אנשים? זו שאלה, שאני מתחבט בה כבר תקופה, דרך העבודה עם גבר צעיר על הספקטרום

מהם הכלים לתיווך חזותי לילדים עם צרכים מיוחדים? חלק מילדים עם צרכים מיוחדים, אינם מצליחים פעמים רבות ללמוד לכתוב ולקרוא

תקשורת עם אנשים נראית כדבר טריוואלי לחלוטין – אנחנו נמצאים בקשר יומיומי עם אנשים רבים ומחליפים אינספור מסרים מילוליים ובלתי

מה המינון הנכון לחיזוקים של הילדים? כחלק מהאג'נדה שלי כמטפל התנהגותי , אני מניע לפעולה את הילדים עימם אני עובד

לאנשים המאובחנים על הרצף האוטיסטי יש קושי ביצירת קשר. משהו במבנה האישיותי – נירולוגי שלהם גורם לרבים מהם לחשוש מהמפגש

הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים בוודאי נתקלו בכמה סוגים של מטפלים. הפעם אני רוצה לדבר על שני סוגים עיקריים: מנתח

פעמים רבות ילדים עם צרכים מיוחדים ובפרט ילדים על הספקטרום האוטיסטי, מתאפיינים בנוקשות מחשבתית. הם יכולים להתקבע על צבע מסוים,

כהורים, כולנו חווינו את זה. ברגע הראשון שהחזקנו את היצורים הקטנים הללו, שהביטו בנו ואולי הגניבו חצי חיוך, ידענו שנדאג

לא מזמן חגגנו את יום העצמאות, אך למעשה בעבודתי אני עוסק בכל יום ב"יום העצמאות". כמנתח התנהגות וכמטפל התנהגותי אני

מכירים את מלחמת הגבולות? אני כמובן מתכוון לזו עם הילדים. אתם מתעקשים על דבר אחד והם מתעקשים שבעתיים. איך מגיעים